אז כן, "חבר טוב שלי" כתב אותי. זה לא היה פשוט, לאותו חבר טוב. הוא היה צריך למצוא דרך פתלתלה בין הטיפות, לזכור שמדובר במכתבים על סף עורך-דין, אבל בכל זאת לחוס על נפשו העדינה של הלקוח הסורר, ולהימנע מהתחושה הלא נכונה בעליל, שלפניו חברה דורסנית ו...
.
.
.
.
.
.
.
(זהו? גמרנו עם הציניות? מספיק צחקנו? אפשר להמשיך? תודה. הם באמת התכוונו לטוב, אגב. המנהלים שעבדו מול "החבר שלי" היו נעימים, וניכר שניסו לשפר את השירות)
וכך היה. לא פשוט! גם בגלל שהיו שם מאות סוגי מכתבים שונים, עם דקויות שמבדילות בין נוסח לנוסח. פעם זה היה ממיר, פעם ממיר דיגיטלי, פעם ממיר דיגיטלי משופר, פעם הפיגור בתשלום היה של חודש, פעם שלושה חודשים, וכו'. אז ה"חבר שלי" התווה כללים, ניסח נוסחים, מצא כותבי משנה, עידן, שייף, שיפץ, עשה עבודה נפלאה ואדירה, זכה לתשבחות ולתשלום בזמן, וכבונוס לא צפוי, אפילו קיבל לביתו באופן אישי את אחד הנוסחים האלה.
באשמתו, רק באשמתו. מי אמר צדק פואטי ולא קיבל.
נ.ב,
"החבר שלי" עדיין לקוח של הוט, ואף לקוח מרוצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
יש תגובות?