לירון פיין. תוכן לעניינים 

התמחויות

·         יצירת קונספטים ותכנים וניהולם למגוון סוגי מדיה       

·         כתיבה שיווקית (פרינט, אינטרנט, TV, BTL, ספרים שיווקיים, גרילה)

·         ייצור תכנים אמנותיים נלווים (מוזיאונים, קד"מ, גרילה)

·         אמנות נטו. תסריטאות, ספרים, בימוי אמנות חזותית

·         פיתוח תוכן חדשני לסלולר ולאינטרנט

 

תסריטי מרכזי מבקרים

2010                - קונספט/תסריט מרכז מבקרים מכון ויצמן (בהקמה)

2010                - קונספט/תסריט מרכז מבקרים בנימין (מועצת יש"ע)

2010                - קונספט/תסריט מרכז מבקרים קק"ל אגמון החולה (בהקמה)

2009                - תסריט מסלול "חייזרים", מוזיאון הילדים

2008                - קונספט/תסריט מרכז מבקרים "אשכול", מקורות

2007                - תסריט מרכז רבין לחקר ישראל

סרטי תדמית

2006-2010       - עשרות תסריטים תדמית והדרכה עבור אירועים וצרכים פנימיים למגוון לקוחות: שטראוס, לאומי, הבינלאומי הראשון, תע"א, מזרחי טפחות, קבוצת עזריאלי, אסם, משרד הבריאות, המועצה לשימור מורשת הרצל, ועוד ועוד

סדרות TV

2000                - כתיבת תסריט "דום לב", מיני סידרה רפואית-משפטית בכיכוב אקי                          אבני וישראל פוליאקוב, רשות השידור (במאי: שמואל אימברמן).

2003    - תסריטאי משנה בסדרה "צימרים" (תסריטאי ראשי: פיני עדן).

 

רקע פרסומי

2006-2010       - קופי/קונספט פרילאנס, מגוון לקוחות (פרינט, אינטראקטיב וכו')

1999-2005       - ניהול קריאייטיב בשיאון info (גד בירון)  

1996-1999       - שותף ומנהל קריאייטיב בפרסום דינב פיין

1993-1996       - קופירייטר במשרדי פרסום: טמיר כהן JWT, OK, תדמית שיאון

כתיבה ייעודית לאינטרנט

אתר למ"ש                     - http://www.blms.co.il/

אתר מזרחי טפחות live    - https://www.mizrahi-tefahot-live.co.il/

אתר ynet ביטוח                        - https://www.mizrahi-tefahot-live.co.il/

ועוד כמה וכמה אתרי תדמית קטנים יותר, ניוזלטרים ודפי נחיתה יעודיים.

ספרים

2010                - "מהפיכה בשמיכה", מסדרת ספרי ילדים. הוצאת רימונים

2008                - "מהפך במטבח", מסדרת ספרי ילדים. הוצאת המכללה לגיל הרך

2006                - "גנום", רומן. הוצאה עצמית

2003                - "אל מלא רחמים", רומן. הוצאת ברקאי ספרים

בברכה,

לירון פיין

054-9410091

home@lironfine.com

www.lironfine.com

על זה שכתבתי את אתר האינטרנט של מזרחי טפחות live, כבר כתבתי בפוסט אחר. אבל איך הגעתי בכלל לזה? פשוט, עוד לפני כן כתבתי את אירוע הפתיחה הגראנד-בומבסטי-יוזי של כל הסיפור, אותו הפיקה פרומרקט, כשאת הסרטים מפיק אמיר רוזנברג.

זה באמת היה אירוע יוצא דופן. עם מגוון סרטים שונים (כאן יש רק אחד), דו שיח משעשע בין מציגים חיים לבין מסכי וידאו, מצגות מרנינות, וגם אמרו לי שהקייטרינג היה סוף. חבל שלא יכולתי לבוא לאכול, אבל הייתי חייב להשלים פרוייקט אחר. נו שוין.

קניוני עזריאלי. תסריט אירוע פתיחת קניון

בחיים לא היה לי אירוע כל כך קל"ב. כל כך 10 דקות הליכה. כל כך במורד הרחוב. וכל כך רלוונטי. איזה כיף! קניון עזריאלי נפתח במודיעין, העיר מעט את יושניה מרבצם, ועשה שמח לכולם. על אירוע פתיחת הקניון עמד אמיר רוזנברג, ואני תסרטתי אותו היטב על פי ההנחיות. היו הופעות, זמרים, נאומים, נואמים, ואפילו ביתו של סניור עזריאלי הפליאה להופיע.

בסיום האירוע חולקו בלונים לילדים, ואני, כיקיר ההפקה, הבאתי הביתה את מה שצריך למי שצריך.

מזרחי טפחות לייב. קופירייטר אתר תדמית

אומרים עלי שאני כמו עגבת: כל הזמן מעבירים אותי לחברים, באהבה. למזרחי טפחות live הגעתי דרך אמיר רוזנברג ופרומרקט, לתסריטי אירוע הפתיחה הגרנד-סופר-יוזי שלהם. בהסכמתם ובברכתם, המשיכו לעבוד איתי במזרחי טפחות על אתר האינטרנט התדמיתי, הפרוספקטים, הניוזלטרים, מצגות ההדרכה, ועוד כל מיני פיצ'פקעס שאולי אזכיר בהמשך.

אין ספק שהעבודה על אתר תדמית של שירות דגל - או בעצם סניפי דגל, של הבנק החדשני ביותר כיום, היא משימה מאוד מאתגרת. הנושא נמצא בראש סדר החשיבויות של אנשים רבים וטובים עם דעות רבות, ברבדי הנהלה רבים. אף על פי כן - המקצועיות שם סייעה לתהליך לעבוד נכון.

סקיצות רצו קדימה ואחורה, ביטויים שונו, תיקונים תוקנו, גרסאות נגרסו, אבל בסוף יצא אתר תדמית בונבוניירה. עד כדי כך, שאני בעצמי הפכתי ללקוח שלהם.

FOX. תסריטאי אירוע לקוחות

לפעמים הזיכרון שלי מתערפל. מרוב אירועים לא רואים ת'תסריט, מרוב בריפים לא מבחינים באירוע. זה מה שקורה לי ממש עכשיו, כשאני מקמט את המצח, משטיח את פיתולי המוח ומנסה להיזכר מה היה שם, באירוע של פוקס.

אני זוכר שאמיר רוזנברג (עכשיו כבר ב-MINDS) הביא אותי לכתוב כמה וכמה תסריטים לאירוע (הרעיונות המקוריים היו שלו. בכלל, יש לו רעיונות מקוריים רבים - מאוד כיף לי לעבוד איתו). אני זוכר שהיתה שם תחרות בין העובדים, שעשתה הרבה מאוד רעש. וכל מיני סרטי מנהלים, וקליפים וכאלה. המון מילים היו שם.

אבל איך אומר השיר? מילימילים, ואת משמעותם, תבוא בר רפאלי, תשטוף אותם. 

מכשירי תנועה. קופירייטר אתר תדמית

במשרדי חברת מכשירי תנועה (יבואנית סוזוקי, פורש, קרייזלר ועוד) יש שני חדרי ישיבות. הראשון, מהודר ומפואר, ובו נערכות רוב הישיבות. אבל ישיבה אחת, בה השתתפתי, נערכה בחדר הישיבות השני: חדר הישיבות היפני. הקונספט מרהיב. יושבים על ספסלים נמוכים, מסביב לשולחן תה יפני מסורתי, ללא נעליים. מוזיקת זן חרישית מתנגנת ברקע, ופרגודי עץ אורז, בשילוב גן אבנים קטן, משלימים את האווירה.

האמת, אולי אני טועה בפרטים המדוייקים. אבל זה מה שאני זוכר מפגישת התחקיר שם, לכתיבת האתר שלהם.

כף ידע. קונספט וקופירייטינג אתר, פרוספקט, ומה עוד

אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות: לקחת לקוח קטן, מיוחד, שפועל בנישה - ולהתייחס אליו כאל מפרסם גדול, שיודע להעריך עבודה מקצועית - וליהנות ממנה.

כך בדיוק היה עם החברים של "כף ידע". לטובת מי שלא ירוץ מייד לאתר: מדובר באבחון ביומטרי מדעי בכף היד (לחלוטין לא קריאת כף יד! לא שיש לי משהו נגד קוראים בכף היד...) שמבוסס על מחקר מדעי אמיתי ומקיף. מתברר שעל ידי בחינת כף היד, טביעות האצבעות, אורכי האצבעות ופרמטרים נוספים, ניתן להגיע למסקנות מדוייקות מאוד על האופי, ההתאמה המקצועית, ואף על אירועים שהתרחשו בעבר. ואם יודעים מה לא הכי תקין - הרי שניתן לתקן.

קהל היעד שלהם, בין היתר, הוא במובהק הורים לילדים, שיכולים לצפות מראש ליקויי למידה עתידיים - ולטפל בהם לפני שיתפתחו.

אותי הם שכרו כדי ש"אשכתב" להם את האתר - אבל כמו שקורה לעיתים קרובות, מהר מאוד זה הפך לאוברול מותגי של ממש - כולל ניתוח אסטרטגי, דיוור ישיר, ועוד ועוד. באופן קצת מוזר, האתר ה"ישן" עדיין חי ברשת, ניתן להתרשם ממנו כאן.מצאו את ההבדלים.

לסיכום העניין, היה מאוד מרגש לעבוד על האתר הזה, מה גם שהאיבחון שאני עצמי עברתי - התגלה כמדוייק מאוד, ואושש את הסברה הידועה בציבור שאני בכלל... המממ... לא משנה. עזבו. 

נסטלה גלידות. תסריטאי אירוע השקה

הידעתם שנסטלה גלידות השיקו ליין חדש, מעולה ומעודן של הגלידות שלהם? הידעתם כמה אלפי שעות מחקר הושקעו בפיתוח כל טעם וטעם? שיערתם בנפשכם כמה מחשבה היתה על כל אריזה, עד שעוצבה מחדש?

בטח שלא. כי לא הייתם בין יחידי הסגולה שהוזמנו לאירוע ההשקה הענק של גלידות נסטלה, אותו ביים אמיר רוזנברג וכתב עבדכם הנאמן. מה לא היה שם? סרטים, שירים, טייק-אופים, בדיחות מעודנות ורגעים מקפיאי לשון.

זכור לי מכל המשפט בן האלמוות שכתבתי, לסרט הזה: "אי שם בארץ הנסטלה, במרומים, שם זורח עלינו לוגו חדש מדהים". נשבע לכם, לא נגענו.

אירוע השקת במבה נוגט. תסריטאי

בתחילת 2008 אסם השיקה את במבה נוגט. זה היה משהו סודי ביותר, סוג של פצצת גרעין (מנוגט), שאסור שתדלוף החוצה. מה שכן, הם עשו אירוע השקה, הטילו את ההפקה שלו על הבמאי, המפיק, הקונספטור וכוכב העל אמיר רוזנברג, וזה בתורו - זרק את העניין עלי. עכשיו, שתבינו, אפילו לא יכולתי לטעום את הבמבה נוגט הזו, מרוב שהיא היתה סודית. גם אף אחד מהעובדים, שלא היה מעורב ישירות, לא ידע.

אז מה עשינו, אמיר ואני? סרט השקה חמוד, כמובן. לקחנו את מושיק טימור, ועשינו "חיים שכאלה" לבמבה, שילוב של יומני גבע ופורסט גאמפ. התקציב היה נמוך, התוצאה - גבוהה. עד כדי כך שבסיקור (הענק עד כדי אבסורד!) שהיה לזה ב-"7 ימים", לקח הכתב את התסריט שלי, ופשוט השתמש בו כבסיס לכתבה. מוזר, אבל זה מה שהיה.

את הסרט תוכלו לראות כאן.

והתמונות:

אתר נ.פ.א. קופירייטר

כן, אני כותב גם אתרים קטנים יותר. או של חברות קטנות יותר. גם להן מגיע תוכן מעולה, לא? ודאי אם הן משלמות בזמן. האתר הזה, של חברת נ.פ.א (זה לא סוג של עור. זה "ניהול פיננסי אישי") התאים לי ככפפה ליד, בזכות התמחות רבת שנים ומעמיקה בנושאים הקשורים לחברות ביטוח ותכניות פנסיוניות שונות.

שגיא סטוניס, שהכיר אותי מעבודה משותפת הן במסגרת אידאולוג'יק והן על חומרים לבנק לאומי למשכנתאות, הביא אותי לשם. העבודה מול אנשי נ.פ.א היתה קלאסית להתנהלות מול לקוח קטן, יחסית. זה התחיל ב"בוא תנסה לשכתב קלילות את החומרים שכבר כתבנו בעצמנו, והסתיים במהפכה מחשבתית ורביזיה בתכני האתר. התפקיד שלי היה ליצור את קונספט התוכן, לברור את המוץ מהתבן, וכמובן - לכתוב ולערוך את הכל.

קיימים לקוחות קטנים שמרוב פחד, לא יכולים לשחרר את החבל ולזרום עם איש המקצוע. נ.פ.א, לשמחתי, שייכת לצד השני, החיובי, של המתרס. הם דרשו מצוינות, אבל לא יכלו להתעסק עם משרדי פרסום גדולים. ואם יותר לי להחמיא להם: נ.פ.א באמת מספקת שירות חשוב ללקוחות שלהם.

ממש כמוני :)

מקורות. תסריטאי מרכז המבקרים

אי שם בבקעת נטופה, ליד צומת המוביל, נמצא מתקן הסינון המרכזי של מי הכנרת. זה שאחראי לכך שאנחנו שותים מים נקיים מאוד. לידו, משקיף עליו, תמצאו את אחד ממרכזי המבקרים הכי יפים וחדשניים בארץ. איך אני יודע? כי כתבתי אותו, כמובן, מטעם קומפיוגרפיק.

העבודה על מרכז המבקרים הייצוגי של מקורות עירבה למידת טונות של מידע, אינספור נסיעות לצפון, ראיונות עם הרבה מאוד מומחים - והזיקוק שלהם לכדי חוויות ייחודיות. כאלה שגם ירתקו את המבקר, גם ידהימו אותו, וגם ישאירו קצת מידע במוחו.

ומה במרכז?

מייד בכניסה, מיצג שאין כמותו בישראל. מופע מהפנט שמורכב אך ורק ממים, אור וקול, ומספר את סיפור המים של ארץ ישראל. באמת יפה, עם מוזיקה מדהימה ואפקטים אוחחחח של אור, סטרובים לגבות.

משם יוצאים לחלל העמקה גדול, ובו מומחשת פעילות מקורות בכל רחבי הארץ. באורח פלא עשינו את זה לא משעמם. ואפילו מעניין.

התחנה הבאה: יאללה בלגאן. על מפת ישראל בגודל 80 מ"ר מתנהל משחק מרובה משתתפים, מולטימדיה מונחית RFID, ובו תיכנסו לנעלי עובדי מקורות לאורך ההיסטוריה. תובילו מים לירושלים הנצורה, תתפילו באילת, תבנו את המוביל הארצי ותלכדו מי שטפונות. כמה רעש יש שם! ומזל שיש שם.

כי התחנה האחרונה, הסופית, היא מנוחה באודיטוריום. חוויה עם לא מעט דקות אנימציה חייכנית להפליא, שמשתלבת עם צילומי אמת ליצירת סרט הרפתקאות מקסים על שלוש טיפות סוררות שהגיעו לישראל, ונכנסו לנתיב המים הארצי.

היה כיף ליצור, יהיה לכם כיף לבקר שם.   

המון בידור. מחזאי

מהון להון, נתבקשתי על ידי אלי ויידן (אז - "המון בידור". היום: FLY PRO), מפיק, סופרסטאר וחובב ויסקי מושבע, לכתוב מחזה לעפרה וינגרטן, על פי רעיון שלה. זה היה נחמד מאוד! וגם יצא חמוד, ואפילו עורר מחמאות פה ושם.

לצערי, המחזה לא התקדם לכיוון הבמה יותר מדי. מעניין אם תוכלו לנחש את הסיבה. כך או כך, שילמו לי, וזה כבר נחמד. כפרפר.

אתר דודג'. קופירייטר

אין לי הרבה מה להגיד על האתר הזה, פרט לכך שכתבתי אותו. כמו אתר ברידג'סטון, גם דודג' שייכת לקבוצת מכשירי תנועה (תזכירו לי לספר לכם על חדר הישיבות ה-מ-ד-הים שיש שם, וגם האתר הזה נוהל על ידי רונן מאיר.

בניגוד לצמיגי ברידג'סטון, מכונית דודג' - לא רכשתי. 

אתר בריגד'סטון. קופירייטר

תמיד אהבתי ללמוד מהלקוחות שלי, ולא פעם קניתי את המוצרים שלהם. האתר של ברידג'סטון, חברת הצמיגים המובילה בעולם וכו' וכו', הוא דוגמה קלאסית. לפני שהוזמנתי לכתוב אותו, קניתי צמיגים זולים. אחרי שכתבתי אותו, קניתי ברידג'סטון (ואם לא, אז צמיג יפני ממותג וידוע אחר).

הצמיגים של ברידג'סטון מיובאים לארץ על ידי חברת מכשירי תנועה (שתופיע בפוסטים אחרים שלי), ואני יובאתי לברידג'סטון על ידי רונן מאיר - מתכנן תוכן מבריק, שהכיר אותי מעבודה משותפת במשרדי פרסום שונים. העבודה על האתר התחילה כסוג של "בוא נראה מה עושים מהנושא הכי משעמם בעולם" ונגמרה ב"אולי אפשר לשנות את הטמפלייט, כדי לתת לנושא את הכבוד שלו".

כמובן שהטמפלייט לא שונה. וכאן תובנה מעניינת: באינטרנט, גורמים רבים מתחייבים לצורה - לפני שהם חושבים על התוכן. פעמים רבות מדי באת לטמפלייט קיים וקנוי (ביוקר רב), שפשוט לא התאים לכלום. לא למסרים, לא לבולטות, לכלום. אנא מכם, לקוחות נכבדים: חשבו על ה"מה" לפני ה"איך". כלומר, לפני שאתם קונים תוכנה או טמפלייט, תזמינו אותי לפגישת עבודה.

נמל אשדוד. תסריטאי סרט תדמית

סרט התדמית אמנם היה לנמל אשדוד, אבל הלקוח האמיתי שלי היתה חברת הפקה בשם קומפיוגרפיק. זו היתה אחת העבודות הראשונות שלי איתה (מאז היא הפכה ללקוח קבוע ואהוב במיוחד), והגעתי שם במצב סבוך במיוחד - טיוטה מספר מיליון ומשהו, שעדיין לא הצליחה להגיע לכימיה עם הלקוח.

בכלל, הרבה מאוד בכתיבה מסחרית תלוי בכימיה שלך עם הלקוח (על רבדיו ושמותיו השונים). כשאני אומר "כימיה", אני מתכוון ליכולת להקשיב לו, להבין אותו, ולתת לו את מה שהוא באמת מחפש. כשיש כימיה עם הלקוח, הוא גם יסכים שתיקח אותו למקומות מעט שונים ממה שהוא חשב מלכתחילה, הוא יסלח לך על טעויות שונות, ופשוט יעבוד איתך.

בכלל, לקוח טוב בתחום התוכן, לדעתי, הוא לקוח שעובד איתך. שותף - לא "לקוח". בקומפיוגרפיק מצאתי לקוח כזה, ועד כמה שידיעתי מגעת - גם הם נחשבים לכאלה בקרב לקוחותיהם.

הסרט, אגב, יצא חמוד מאוד. 

HOT. "חבר טוב של" זה שערך את מערך דיוור הלקוחות

קיבלתם פעם מכתב מנומס אך מרתיע מהוט (כן כן, הטלווזיה בכבלים), על זה שלא שילמת חשבון בזמן, לא החזרתם ממיר, וכאלה?

אז כן, "חבר טוב שלי" כתב אותי. זה לא היה פשוט, לאותו חבר טוב. הוא היה צריך למצוא דרך פתלתלה בין הטיפות, לזכור שמדובר במכתבים על סף עורך-דין, אבל בכל זאת לחוס על נפשו העדינה של הלקוח הסורר, ולהימנע מהתחושה הלא נכונה בעליל, שלפניו חברה דורסנית ו...
.
.
.
.
.
.
.
(זהו? גמרנו עם הציניות? מספיק צחקנו? אפשר להמשיך? תודה. הם באמת התכוונו לטוב, אגב. המנהלים שעבדו מול "החבר שלי" היו נעימים, וניכר שניסו לשפר את השירות)

וכך היה. לא פשוט! גם בגלל שהיו שם מאות סוגי מכתבים שונים, עם דקויות שמבדילות בין נוסח לנוסח. פעם זה היה ממיר, פעם ממיר דיגיטלי, פעם ממיר דיגיטלי משופר, פעם הפיגור בתשלום היה של חודש, פעם שלושה חודשים, וכו'. אז ה"חבר שלי" התווה כללים, ניסח נוסחים, מצא כותבי משנה, עידן, שייף, שיפץ, עשה עבודה נפלאה ואדירה, זכה לתשבחות ולתשלום בזמן, וכבונוס לא צפוי, אפילו קיבל לביתו באופן אישי את אחד הנוסחים האלה.

באשמתו, רק באשמתו. מי אמר צדק פואטי ולא קיבל.





נ.ב,
"החבר שלי" עדיין לקוח של הוט, ואף לקוח מרוצה.

מגזין האיחוד האירופי. עורך וכותב

האיחוד האירופי הוא ארגון רב מעללים, בעל אג'נדה יפה, ומלאן ת'לפים תקציב. יש לו עניין עמוק וייחודי בישראל, מסיבות חיוביות יותר (דמוקרטיה, זכויות אדם, זיקה מערבית) וחיוביות פחות (ה"סכסוך", הסכסוך). בין היתר האיחוד מקדיש תקציב נכבד להעמקת הקשר בין ישראל וישראלים למדינות האיחוד, ומפעם לפעם מוציא מגזין מודפס, בתפוצת נאט"ו ידיעות אחרונות +++.


על תקציב הפקת המגזין הזה ניטש קרב מר ואכזרי. בגלל שהאיחוד הוא האיחוד, והפוליטיקה הפרסומית בישראל מעניינת לו רק חלקים נסתרים של הגוף, מצוינות אמיתית היא שם המשחק פה. אין שם ענייני שוחד ומדיה, אין הכרויות אישיות, כל הצעה נשפטת לגופה.


כך יצא שמשה אהרוני, פרסומאי לא גדול ולא מפורסם (אבל זוכה פרסי EFI) הצליח לנצח פעמיים ברציפות משרדי פרסום מהעשיריה הראשונה בישראל, תוך שהוא עושה שימוש נאות בעבדכם הצנוע. היה ממש מעניין להגיש את ההצעות האלה, היה ממש כיף לזכות, והיה ממש ממש נחמד, מקסים ומעורר תיאבון לערוך את המגזינים ולראות אותם אחר כך נותנים שיק אירופאי מכובד לדגי השוק.

אמפא מוצרי צריכה. הגשה לתחרות השירות של המי"ל!

מגוונים מאוד הם חייו של הפרילאנסירייטר. אין לכם מושג עד כמה. כי בין פרוספקט לג'ינגל, אתר אינטרנט לסרטון, נופלות על הדרך הזדמנויות קופי משונות מאין כמותן. אחת מהן נקרתה בדרכי ממש במקרה. מסתבר שיש דבר כזה, תחרות השירות של המי"ל. האוסקר של עולם שירות הלקוחות הישראלי.

למעשה, זה כמו הפסיכומטרי של העולם הזה. או תחרות מלכת היופי. כי לא מספיק שתלכו לשם לבד, מישהו צריך להגיש אתכם. והמישהו הזה, המישהו הזה, המישהו הזה הוא אני.

זו עבודת קופי לכל דבר - עם אסטרטגיית קריאייטיב מדוייקת, ניסוחים, כותרות והדגשים. אבל היא גם מסוג אחר לגמרי. אני מכיר את קהל היעד בשמותיהם הפרטיים (ועדת המחליטנים), וצריך להכות אותם בסנוורים ולהרשים אותם בקופי מבריק שלא נראה כמו קופי בכלל, אלא מסמך עסקי של עורכדינים.

שלוש פעמים יצא לי להגיש לקוחות לתחרות הזו. שלוש פעמים הם זכו בכל הפרסים האפשריים שיכלו לזכות בהם. שלוש פעמים קיבלתי את התשלום בזמן. וזה לא היה תשלום נמוך.

הבינלאומי. תסריטאי סרט הדרכה... קצת אחר.

לבנק הבינלאומי תמיד היתה חשיבה קצת שונה, גם בכל מה שקשור לחומרי המדיה שלו. לקראת סוף 2007 הוא קיבל רישיון להרוג, סליחה - לייעץ בתחום הפנסיוני ללקוחותיו. אמיר רוזנברג היה צריך להכין חומרי הסברה ליועצים הפנסיוניים החדשים של הבנק, ואם אני לא טועה - היה גם אירוע השקה גדול. נחשו את מי הוא לקח כתסריטאי?

פששש... איך ידעתם. 

הסרטון לאירוע ההשקה לקח את צביקה הדר והפך אותו לקשיש נמרץ שקורע את העיר על סגוויי. היה דינמי מאוד. סרטון ההסברה ליועצים התרחש במועדון המקסים התל אביבי. יצא חמוד מאוד, אם יותר לי להעיד.

תראו בעצמכם.

מודד את מודיעין. טור אישי

היום יש לי את הסטטוסים בפייסבוק.

לפני כן, היה לי את הבלוג בדה מארקר קפה. ועוד לפני כן, היה לי טור אישי במקומון של מודיעין. מודיעין news. שם הגגתי, שם פרקתי, שם השחזתי קולמוס ונעצתי בכל בכירי העיר ואבירי הפוליטיקה המקומית. ואל תראו את מודיעין ניוז כעיתון זניח! טוב, בסדר, הוא עיתון זניח.

אבל לזכותו יאמר שיש לו צוות עורכים בכיר, שלא היה מבייש (ואכן לא בייש בעבר) עיתונים ארציים. זה מקומון רציני לאנשים רציניים, היחיד בארץ שעוקף בסיבוב את מקומוני ידיעות תקשורת, שוקן, ומעריב. שנתיים פלוס כתבתי שם, עמוד צפוף מדי שבוע, עד שכבר לא יכולתי לפנות זמן לזה. וכן, שילמו לי. כמו שמשלמים לעיתונאים, כמובן. אבל שילמו.

היום יש לי את הסטטוסים בפייסבוק.

קמפיין טוקבקים. כן, היה דבר כזה פעם

השנה עדיין 2007.

נולד לי רעיון. חברה בשם טוקבקונטרול. סוג של שיווק במדיה חברתית, תוך ניצול פלטפורמות הטוקבקים שאז עוד היו דבר חדש ומדהים. הערת ביניים: מדהים כמה מהר דבר חדש ומדהים הופך לארכאי ומייגע בקצב של היום.

כתבתי סוג של פרוספקט, שיגרתי באימייל לכמה חברים על הרעיון, ובלי להתכוון בכלל הוצפתי בפניות נואשות מכל מיני גורמים שרצו שאציל אותם מדיזאסטר טוקבקיסטי, או שאקדם באגרסיביות הנאותה.

זו היתה יותר עבודת ניהול מעבודת קופי. בניתי רשת של כמה סטודנטים ותלמידי תיכון, שפעלו ממחשבים שונים ומבתים שונים בארץ, כתבתי כמה עשרות וריאנטים לכל טיקבוק רצוי, וחילקתי משמרות נוכחות ברשת.

עשיתי שלושה קמפיינים כאלה: אחד לקידום תכנית טלוויזיה, אחד למכונית, איך נגיד, אסייאתית, ועוד אחד לקידום מועמד פוליטי קונטרוורסאלי. התוצאות היו נאות, אבל אני עצמי התייגעתי. כסף בצד, אלה לא היו הדברים שבאמת עניינו אותי.

אז פרשתי מהעניין, בדיעבד בזמן. ויסלחו לי כל אותו סנג'רי ynet, ואללה, הארץ, nrg, ומי זוכר איפה עוד, שנאלצו לנקות בשקדנות את הבלגן שעשיתי להם. 

סונול. אתר אינטרנט

אתר סונול.

מאתרי האינטרנט הגדולים הראשונים שכתבתי (2007). פנו אלי לכתוב אותו אחרי שהרביתי לקשקש בקפה דה מרקר. חייב לומר שזה היה אתר די סטנדרטי, לא אתגר מיוחד, אבל גם ללא בעיות לקוח מיוחדות. היה מידע, יושם כהלכה, התשלום התעכב באופן שערורייתי ביותר - אבל הגיע, בסוף הגיע.

מאז עשיתי עוד כמה דברים קטנים לסונול. קטנים מדי, לטעמי. הם היו יכולים לקבל הרבה יותר ממני לו רצו. היי, אולי הם עוד יקבלו :)

מרכז יצחק רבין. תסריטאי

בשנת 1994 ביקש ממני מוטי מורל לכתוב את ספר השנה של ממשלת רבין. משרד הפרסום בו אבדתי באותם ימים לא ניאות לשחרר אותי לחודשיים שלושה למען המטרה הזו, אז נדברנו שאני אעשה את זה בשנה הבאה.

השנה הזו מעולם לא באה.

חלף עשור, ואופוס פנו אלי כדי שאכתוב את מרכז המבקרים של רבין. היה מכרז תסריטאים, זכיתי, והתחלתי לעבוד. זה לא היה קל, זה היה מלא דמעות, עמוס בוויכוחים, בהעדפות, באגואים ובדקויות. צברתי מספר חודשים נטו של שעות רבין, שלא לדבר על שאר החומרים הארכיוניים הנדירים שתיעדו את בניין מדינת ישראל.

אבל בסופו של עניין יצא מרכז מבקרים מדהים, שהוא מעין סיור מפתח בהיסטוריה של ארץ ישראל, משנות השלושים עד שנת שלוש היריות. סוג של ביקור חובה, ספוג נוסטלגיה לגדולים, וגילויים לקטנים. באמת באמת חובה.

לכשעצמי, סגרתי מעגל. לא הספקתי לכתוב את ספר השנה בחייו, אז כתבתי את ספר השנים. אחרי מותו. מאז, אני מתגעגע.